בקצה השדה האדריכלי

אתמול איתן אקהאוז ואני עבדנו ביחד, כל אחד על הפרויקט שלו ובסוף עשינו דיון:

אני עובד עכשיו על טקסט חדש בעברית שמסביר את הפרויקט, הנסיון לדייק במילים לוקח זמן.
לא יאומן ש-314 מילים יכולת לקחת יום שלם, אבל אני מקווה שיהיה לי טקסט מדויק והוא יהווה עבורי מפת דרכים להמשך.

ליחצו על התמונה להגדלה

סיימתי חלקית את הטקסט ונתתי לאיתן לקרוא:
מלבד העובדה שהוא חבר טוב הוא גם מכיר את העבודות הקודמות שלי ואף את הביקורות שהן קיבלו.

לדעתו הפרויקט ממוקם בקצה ^שדה האדריכלות כלומר הוא כמעט חופף לפיסול ובכך אני כמתכנן יוצר לי חוקי משחק אישיים שלא מאפשרים לדון בעבודה, בהשאלה אם אגיש עוגת שכבות כפרויקט גמר אין למשתתפים בשדה יכולת ועניין לדון בה למרות שיש סיכוי שקונדיטורים יחשבו שזה רעיון מבריק.

שאלתי את איתן מה השם שהוא היה נותן לפרויקט וזה נע בין מוזיאון/אנדרטה/מייצב/פסל לזכויות אדם.

לדעתו לא בטוח שהחללים יגרמו לשאלות שאני מנסה לעלות.
הטענה: חללים מעוררי מחשבה=שאילת שאלות =משהו לא בסדר= הפרת זכויות אדם
טרם מוכחת.

יחד הגענו למסקנה שהפורגרמה צריכה להכיל גם: כיתות לימוד, אולמות, וגלריות רגילות שיהיו בהם מייצגים ותמונות

^שדה: מרחב פעילות בעל היסטוריה משלו, מושאי מאבק ואינטרסים יחודיים לדוגמא אדריכלות. הסוכנים המעורבים בו נאבקים על המונופול של החזקת ההון הספציפי לשדה,לרוב בעלי ההון הספציפי לשדה נוטים לנקוט אסטרטגית שימור המצב הקיים: "זו אינה אדריכלות" "זה פסל" וכו' ואלה המצוידים בהון מועט מנסים לשנות דרך התנתקות וביקורת והצעת רעיונות חדשים, הופעת הרעיונות החדשים כרוכה לרוב במשבר והיא מוציאה את השולטים משתיקתם.

Athens Acropolis -לא מצאתי את מקור התמונה

לקריאה נוספת:
פייר בורדייה שאלות בסוציולוגיה ע"מ 113 רסלינג